אוניית המעפילים "מדינת היהודים"

אניית המעפילים "מדינת היהודים" (על שם ספרו של מייסד התנועה הציונית, בנימין זאב הרצל) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל באיון במערב צרפת, בידי מלוויה. האנייה שימשה במלחמת העולם השנייה כשוברת קרח חמושה בצי האמריקאי בים הצפוני. רבי-החובלים של האנייה היו מורגן מיצ'ל ומאי ארניק-שריר (אמריקאים). מפקד האנייה היה איש הפלי"ם יוסף אלמוג. ה'גדעונים' היו אהרון קלר (מיכאלי) ופתחיה פייג. מלווים נוספים היו אנשי הפלי"ם אברהם מירצקי (מירון) ושמואל הוכמן (הרם).
"מדינת היהודים" הפליגה ב- 26 בספטמבר 1947 מנמל בורגס בבולגריה, כשעליה 2,664 מעפילים. האנייה הייתה אמורה לקלוט במהלך הנסיעה את מעפילי האנייה "גאולה" שיצאה עימה, אולם עקב צפיפות יתר ומאחר שעם היציאה ממפרץ הדרדנלים נצמדה אליהן משחתת בריטית, בוטלה התכנית. ב"מדינת היהודים" נערכו הכנות מקיפות לקראת העימות הצפוי עם הבריטים. סיפוני האנייה בוצרו בתיל דוקרני, הוכנו מקומות ריכוז עם "אמצעי לחימה", כגון: אבנים, ברגים, חלקי מתכת וקופסאות, ואורגן כוח בן 400 איש מצויידים במקלות.
ב- 2 באוקטובר קרבו "גאולה" ו"מדינת היהודים" לחופי הארץ. מטה 'המוסד לעליה ב'' הורה להימנע מכל ניסיון להתנגדות אקטיבית, מחשש לתגובה חריפה של הבריטים ולנוכח המצב הביטחוני ששרר באותו זמן בארץ.
הוראה זו ביטאה למעשה את התמורה במדיניות ההתנגדות באניות מעפילים, שהפכה מכאן ואילך לפסיבית וסימלית בלבד. בהתאם להוראות פנתה "גאולה" לעבר חיפה, ו"מדינת היהודים" פנתה לעבר תל-אביב, כשהיא מלווה בארבע משחתות. לאחר שעות אחדות, קראו הבריטים ל"מדינת היהודים" לעצור, ומשלא נענו המטירו עליה משתי משחתות פצצות גז מדמיע.
לאחר מכן ניסתה אחת המשחתות לנגוח באניית המעפילים, אך האנייה עצמה סטתה בתמרון ונגחה בעוצמה במשחתת, אשר ניזוקה. לאחר מכן, צוות השתלטות בריטי כבש את סיפור האנייה למרות ההתנגדות (שעצם הפעלתה סתרה את הוראת 'המוסד'). האנייה נגררה לנמל חיפה והוכנסה אליו למחרת.
המעפילים המתינו בנמל שלושה ימים עד שהועברו באניות גירוש למחנה המעצר דהקליה בקפריסין. שניים מהמלווים ועימם חלק מהצוות הזר וארבעה מעפילים הסתתרו ב"סליק" באנייה, וחולצו כעבור שעות אחדות בידי חוליה של הפלי"ם שהתחזתה כפועלי ניקיון של חברת "העוגן". יתר המלווים התערבו בקרב המעפילים ויצאו עימם לקפריסין.