אוניית המעפילים "כנסת ישראל"
"כנסת ישראל" הפליגה למסע ב- 5 בנובמבר 1946, מנמל באקאר ובה 3,445 מעפילים.
אוניית המעפילים כנסת ישראל
אוניית המעפילים "כנסת ישראל" (על שם האירגון העצמאי של היישוב היהודי בארץ) הוכנה לקראת הפלגתה לארץ בנמל באקאר ביוגוסלביה בידי אברהם גובסקי ובנימין ירושלמי, שהסתייעו ב- 300 שבויי מלחמה גרמנים שנשלחו למשימה מטעם ממשלת יוגוסלביה. השלטונות המקומיים התייחסו באהדה רבה למפעל ההעפלה, ונשיא יוגוסלביה, יוסף טיטו, אף טרח לבקר בנמל בעת ההכנות. שמה המקורי של האונייה היה "תנועת המרי העברי". אולם יום לפני הגעתה לארץ שונה השם: ראשי המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, משה שרתוק (שרת) וגולדה מאירסון (מאיר) כפו על ראש 'המוסד לעליה ב', שאול מאירוב (אביגור), שם יותר מתון ופחות מתגרה בבריטים, משום שבאותה עת קיימו דיונים משפטיים בנוגע לחוקיות גירושם של המעפילים לקפריסין.
מפקדיה של "כנסת ישראל" היו איש הפלי"ם בנימין ירושלמי (שהשתתף בשלב הראשון של המסע) ויוסף המבורגר (הראל). ה'גדעוני' היה יואש (צ'אטו) צידון. מלווה נוסף היה איש הפלי"ם ראובן הירש (יתיר). ליד צוות המלווים הארצישראלי הוקמה מיפקדה המורכבת מנציגי התנועות השונות אליהן השתייכו המעפילים, ובראשה עמד נציג תנועת 'הנוער הציוני' יצחק הרציג (ארצי).
ל"כנסת ישראל" נילוותה אוניית מעפילים קטנה יותר שנקראה "אבא ברדיצ'ב". היא הייתה אמורה להעביר את נוסעיה ל"כנסת ישראל" ולהחזיר לאירופה את הצוותים הזרים, ובכך למנוע את נפילת שתי האוניות על ציוותיהן בידי הבריטים.
"כנסת ישראל" עסקה בעבר בהובלת מטענים בנהרות, והשתתפה בליווי שיירות של הצי האמריקאי באוקיינוס האטלנטי בימי מלחמת העולם השנייה. ערב הפלגת האונייה אירגנו היוגוסלבים טקס פרידה ססגוני בהשתתפות תושבי המקום, שלווה בתזמורת ובהנפת דגלים. "כנסת ישראל" ו"אבא ברדיצ'ב" הפליגו למסען ב- 5 בנובמבר 1946, מנמל באקאר. בראשונה היו 3,445 מעפילים, ובשניה 400 מעפילים.
כעבור ארבעה ימים נקלעו שתי האוניות לסערה קשה בים האדריאטי. מנועה של "אבא ברדיצ'ב" השתתק, היא נכנסה לשדה מוקשים, נסחפה לעבר סלעים סמוכים והתרסקה. כל מעפיליה הועברו ל"כנסת ישראל", שמנתה כעת 3,845 מעפילים, ולאחר הפסקה לצורכי התארגנות המשיכה ב- 16 בנובמבר במשימתה. ב- 21 בנובמבר העבירה "כנסת ישראל" סמוך לאי סירינה את בנימין ירושלמי ואת הצוות הזר, פרט לארבעה מלחים, לסירה שיצאה מנמל פיראוס. מאותה נקודה ועד לחופי הארץ הושטה האונייה בידי צוות מקרב המעפילים - שהוכשר לכך בדרך - בהנהגתם של ראובן הירש שתפס את מקומו של רב-החובל היווני, יוסף המבורגר, שפיקד על האונייה ועסק באירגון ההתנגדות לבריטים, ויואש צידון שהיה אחראי על הקשר וסייע בפתרון בעיות טכניות מגוונות בהכנת אמצעי לחימה.
מפקדיה של "כנסת ישראל" היו איש הפלי"ם בנימין ירושלמי (שהשתתף בשלב הראשון של המסע) ויוסף המבורגר (הראל). ה'גדעוני' היה יואש (צ'אטו) צידון. מלווה נוסף היה איש הפלי"ם ראובן הירש (יתיר). ליד צוות המלווים הארצישראלי הוקמה מיפקדה המורכבת מנציגי התנועות השונות אליהן השתייכו המעפילים, ובראשה עמד נציג תנועת 'הנוער הציוני' יצחק הרציג (ארצי).
ל"כנסת ישראל" נילוותה אוניית מעפילים קטנה יותר שנקראה "אבא ברדיצ'ב". היא הייתה אמורה להעביר את נוסעיה ל"כנסת ישראל" ולהחזיר לאירופה את הצוותים הזרים, ובכך למנוע את נפילת שתי האוניות על ציוותיהן בידי הבריטים.
"כנסת ישראל" עסקה בעבר בהובלת מטענים בנהרות, והשתתפה בליווי שיירות של הצי האמריקאי באוקיינוס האטלנטי בימי מלחמת העולם השנייה. ערב הפלגת האונייה אירגנו היוגוסלבים טקס פרידה ססגוני בהשתתפות תושבי המקום, שלווה בתזמורת ובהנפת דגלים. "כנסת ישראל" ו"אבא ברדיצ'ב" הפליגו למסען ב- 5 בנובמבר 1946, מנמל באקאר. בראשונה היו 3,445 מעפילים, ובשניה 400 מעפילים.
כעבור ארבעה ימים נקלעו שתי האוניות לסערה קשה בים האדריאטי. מנועה של "אבא ברדיצ'ב" השתתק, היא נכנסה לשדה מוקשים, נסחפה לעבר סלעים סמוכים והתרסקה. כל מעפיליה הועברו ל"כנסת ישראל", שמנתה כעת 3,845 מעפילים, ולאחר הפסקה לצורכי התארגנות המשיכה ב- 16 בנובמבר במשימתה. ב- 21 בנובמבר העבירה "כנסת ישראל" סמוך לאי סירינה את בנימין ירושלמי ואת הצוות הזר, פרט לארבעה מלחים, לסירה שיצאה מנמל פיראוס. מאותה נקודה ועד לחופי הארץ הושטה האונייה בידי צוות מקרב המעפילים - שהוכשר לכך בדרך - בהנהגתם של ראובן הירש שתפס את מקומו של רב-החובל היווני, יוסף המבורגר, שפיקד על האונייה ועסק באירגון ההתנגדות לבריטים, ויואש צידון שהיה אחראי על הקשר וסייע בפתרון בעיות טכניות מגוונות בהכנת אמצעי לחימה.